מה בין אבני מרה למחאה?

לא אכתוב כאן את דעתי על המצב כיום בארץ. לא שלא חשוב, זה פשוט לא הנושא. כתבתי על זה מספיק.

אני גם מבקשת מראש לא להפוך את המקום הזה לזירת התגוששות.

הנושא שלי כאן הוא: איך הרגשות שלך, ויתרה מכך: איך האופן בו בחרת להביע אותם, יכולים להשפיע על הבריאות שלך בכלל ועל כיס המרה שלך בפרט.

כידוע, בכל אסכולות הרפואה ההוליסטית, יש קשר בין מחשבות ורגשות לבין הביטוי שלהם בגוף. הרגשות הם חלק ממנגנון ההישרדות שלנו, חלק מהחיים האנושיים. לכל רגש יש תפקיד, אבל אם הוא לא מבוטא בזמן אמת הוא מצטבר בגוף ומייצר חולי.

לפי הרפואה הסינית, הכבד וכיס המרה מקושרים עם כעסים ותסכולים הנובעים מפערים בין מה שהנשמה רוצה לבין מה שמתרחש בפועל. הכבד אחראי על תכנון החיים, כיס המרה אחראי על הביצוע. ברמה הפיזיולוגית, הכבד מייצר ומפריש את מיצי המרה, כיס המרה אוגר אותם ומשחרר אותם לתוך מערכת העיכול לפי צורך. תכנון מול ביצוע.

אבנים נוצרות כאשר יש יותר מדי מוצקים של פסולת, ומעט מדי נוזלים וחומרים ממוססים, ומעט מדי תנועה. התנועה חיונית כדי שהמוצקים לא ישקעו ויתגבשו לאבנים. תחשבו על מים זורמים לעומת מים עומדים.

הפסולת היא גם ממה שאנחנו סופגים מהאוכל, מהמים, מהאוויר, מתרופות וכו', וגם פסולת שאנחנו מייצרים בגוף בתהליכי חילוף החומרים. גם רגשות מייצרים פסולת בגוף. אם הרגשות לא מבוטאים, כלומר אין תנועה של רגשות, אם אנחנו נתקעים עליהם ולא מצליחים להתקדם, הפסולת הזו סופה להפוך לאבנים בכיס המרה, בכליות, או להסתיידות בכלי הדם ובמפרקים.

המצב במדינה כיום הוא שחלק גדול מהאנשים, מכל חלקי המפה הפוליטית, מסתובבים עם תחושת תסכול ממה שקורה בעיקר מתוך פחד מהשינוי שעלול להתרחש, או עם כעס על מה שקרה עד עכשיו מתוך פחד שמא לא יתרחש השינוי המיוחל או שיתרחשו שינויים אחרים פחות רצויים להם. וחלק מהאנשים מסתובבים עם רגשות אשם (שהוא בעצם כעס עצמי) על כך שלא עשו מספיק בעבר.

הפגנות הינן דרך נפלאה להביע את התסכול, הכעס, הכאב, הפחד. החל מהיצירתיות שבהכנת פלקטים, דרך הפעולה הגופנית שבצעידה וכלה בשירת המנוני מחאה וצעקת סיסמאות. זאת בתנאי שלא חוזרים הביתה מההפגנה יותר מתוסכלים מקודם אלא בהרגשה שפרקנו. גם כתיבה – בין אם ברשתות החברתיות או בכל מקום אחר, אפילו על נייר שאחר כך שורפים – וגם כל פעילות יצירתית אחרת, יכולה לעזור לפרוק את הרגשות.

לעומת זאת, אם השיח הוא מתלהם וגורם לנו להישאר עם הכעס ואף להגביר אותו כאשר אנחנו נתקלים באנשים החושבים אחרת מאיתנו, הדבר עלול לגרום לנו להתכווץ ולהתקשות במקום להתרכך. ואם כבר יש אבנים בכיס המרה, מתח שכזה בצורתו המוגברת עלול לגרום גם לכיס המרה להתכווץ וליצור התקף לא נעים.

במקום הכעס, ושוב – לא חשוב מה דעותיכם כרגע, בואו נתרגל קצת יותר חמלה, קצת יותר ריכוך. נדמיין את המסת האבנים כדי שיוכלו לצאת מגופנו בקלות ואת המסת האבנים שיושבות לנו על הלב ומייצרות חומה בינינו לבין הסובבים אותנו.

ואם תרצו עזרה בהוצאת האבנים ומניעת המשך בנייתן – בשביל זה אנחנו פה.