זוהי השנה ה-18 שבה אנחנו מפעילים את המחצבה שלנו להוצאת אבני מרה.
המחצבה החלה לפעול לאחר שחן קלט שהעור הצהוב אינו מתוך הזדהות-יתר עם הסינים כפי שסברו חבריו ללימודי הרפואה הסינית אלא קשור למיחושים שהיו לו באזור כיס המרה.
הוא מצא באינטרנט (שהיה אז בחיתוליו) את "שטיפת הכבד והמרה" של ד"ר חולדה קלארק והחליט לנסות אותה. לא ידענו על אף מטפל בארץ שהפעיל את השיטה הזו, אז היינו צריכים לעשות את העבודה לבד. בין הפעם הראשונה לשנייה הפקנו לקחים וההצלחה היתה רבה. המיחושים נעלמו וחבריו ללימודי הרפואה הסינית שמו לב שצבע העור שלו חזר להיות נורמלי.
באותו שלב המורה שלו הפנה אלינו את המטופלים שלו שסבלו מאבני מרה, וכך התחילו להתגלגל השמועות והאבנים. במשך מספר שנים המטופלים טפטפו אלינו, עד ליום שבו אודטה פרסמה על גבי עמוד שלם במוסף סוף השבוע מאמר על התהליך בעקבות מכתב שנשלח אליה ממטופלת שיצאה מרוצה.
ואז הטפטוף הפך לשיטפון. עד כדי כך, שבשבוע שלאחר מכן כאשר אודטה פרסמה תיקון למספר הטלפון שלנו, ביקשנו ממנה לציין "נא לא להתקשר בשבת"...
רבים מהפונים בעקבות הכתבה לא המשיכו את התהליך, והסיבה העיקרית לכך היא שהם קלטו כבר בפגישה הראשונה או בשיחת הטלפון המקדימה, שאנחנו לא עושים הוקוס פוקוס ומעלימים את האבנים. מדובר בתהליך שדורש חיזוק מקדים שלרוב אורך מספר שבועות, תקופה שבה יש לשמור על תפריט שעבור רוב האנשים, ובמיוחד אלו שגידלו אבני מרה, זהו שינוי משמעותי ביותר בהרגלים. וגם לאחר הניקוי השמירה על אורח החיים הבריא החדש הוא זה שמונע את המשך היווצרות האבנים. יש אנשים שפשוט עוד לא הבשילו לסוג כזה של תהליך.
אבל אותם רבים שכן המשיכו אתנו, הרוויחו מהתהליך ובגדול. לא רק חסכו מעצמם ניתוח שברוב המקרים הוא מיותר, אלא הרוויחו כיס מרה, כבד ומערכת עיכול נקיים יותר, מה שאומר תפקוד טוב יותר של הגוף בהרבה מאוד מישורים. נחסך מהם התענוג המופקפק של התקף מאבני כבד (כן כן יש גם כאלה - שלפי תשובה של אחת הרופאות הן גם מוכרות לרופאים) גם את זה הניקוי יכול למנוע (גם אצל מי שכבר נותח ואיבד את כיס המרה). בנוסף, הם הרוויחו התייחסות גם לשאר בעיות הבריאות שלהם, ובעיקר הרוויחו דרך הסתכלות חדשה על הבריאות ועל החיים בכלל. בזכות אבני המרה אנשים נחשפים לכל המושג שנקרא רפואה טבעית. לומדים לקחת אחריות על הבריאות, לומדים לאכול ולשתות יותר נכון, לומדים לנשום, להרפות, לעשות פעילות גופנית, לישון בשעות הגיוניות. "בדרך אגב" אנחנו עוזרים לאותם מטופלים גם עם בעיות משקל, פוריות, עור, סרטן, כאבים כאלו ואחרים, ולא מעט גם עם מציאת כיוון בחיים. כי הרי לפי התפיסה הסינית, כל אבן בכיס המרה מסמלת עוד תכנית במגירה...
עד היום אנחנו ממשיכים לשפר את השיטה בהתאם לתגובות המטופלים, כך שכל אחת ואחד יכולים למצוא בה מענה לצרכים האישיים.
הסטטיסטיקה המקובלת אומרת שאבני מרה נפוצות במיוחד אצל "ארבע ה-F":
Fat Fertile Female over Forty
נשים שמנות ופוריות מעל גיל ארבעים. ולזה אחד המורים שלנו נהג להוסיף את
ה-F החמישי: From Romania.
אני לא יודעת עד כמה הוא התבדח על חשבון מוצאו ועד כמה באמת ברומניה זה יותר נפוץ. מגיעות אלינו גם מטופלות המתאימות לכל הקריטריונים הנ"ל, אך מגיעים אלינו גם לא מעט גברים, רזים, זקנים, צעירים וצעירות, כולל כמה ילדים (שכמו רבים אחרים, גילו להם את האבנים במקרה כשבדקו משהו אחר. מי יודע כמה מבנות הארבעים התחילו לגדל את האבנים מגיל עשר).
שאלה נפוצה הנשאלת ע"י אנשים המתעניינים בתהליך היא "מהם אחוזי ההצלחה". התשובה שלי היא שאנחנו לא מתעסקים בסטטיסטיקות. יש כל כך הרבה גורמים שונים, שכמעט בלתי אפשרי לבודד אותם.
השאלה היא איך מודדים הצלחה של תהליך מסוג זה?
אצל כמה מהאנשים נעלמו הכאבים? הרוב הגדול, והרבה מהם חוו שיפור משמעותי כבר עם השינוי בתזונה עוד לפני הניקוי. גם אצל אלה שממשיכים לסבול מכאבים לאחר הניקוי, רמת הכאב לא מתקרבת להתקפים שחוו קודם.
כמה אנשים ראו אבנים יוצאות? כמעט 100%.
כמה אנשים ראו באולטרסאונד אחרי הניקוי שהכיס נקי? חלק כן וחלק לא, חלק רק אחרי כמה סיבובים של הניקוי, חלק מיד, וחלק ראו ב-US לכאורה את אותן אבנים לאחר שהוציאו אותן.
כמה אנשים הרוויחו מזה משהו גם בלי קשר לאבנים? כל אלה שלקחו את התהליך ברצינות.
אצל הרבה אנשים הכאבים, מסתבר, לא נובעים מהאבנים או לפחות לא רק מהאבנים. במקרים כאלה, ניתוח להוצאת הכיס לא יעזור כמובן. לעומת זאת, אצל האנשים שלא מתייאשים, אפשר למצוא את הסיבות הנוספות לכאבים ולרפא אותן. לפעמים זה משהו אחר במערכת העיכול, לפעמים זה משהו בעמוד השדרה שמקרין לאזור הכיס, לעתים קרובות מדובר במשהו רגשי.
ואם זה כל כך טוב, למה הרופאים לא ממליצים על זה (למעט כמה צדיקים בסדום שמפרגנים)?
ניתן כדוגמה לראות את התגובות של אנשים שעברו כריתת כיס מרה וממשיכים לסבול בתחתית העמוד - ויש שם הרבה...
יש להם כמה סיבות:
ניתוח כריתת כיס מרה הוא אחד הניתוחים הנפוצים אם לא הניתוח הנפוץ ביותר. הם מפחדים לכרות את הענף עליהם הם יושבים. וזה נאמר לנו במפורש (שלא לציטוט...)
עדיין לא קם הפילנטרופ שיממן את המחקרים שייחשבו בעיניהם "מדעיים" ויוכיחו את יעילות הטיפול הטבעי. זו הסיבה העיקרית שהם לרוב פשוט מתעלמים מקיומו.
הם טוענים שמי שמייצר את האבנים הוא כיס מרה חולה. גם אם אפשר להוציא את האבנים, הכיס ימשיך לייצר אותן. טענה זו מתעלמת מהעובדה שמי שיקבע האם הנטייה (המולדת?) ליצר את האבנים תבוא לידי ביטוי או לא, זהו אורח החיים שלנו. וגם הרופאים שמסכימים עם אמירה זו לרוב לא מאמינים ביכולתם של מטופליהם לשנות את ההרגלים.
גם אלה ששמעו על התהליך, חושבים שהוא מסוכן כי אבנים עלולות להיתקע בדרך ולחסום את צינורות המרה. הניסיון שלנו מלמד כי כאשר עושים את הפרוטוקול כלשונו זה פשוט לא קורה, בזכות הצורה שבה התהליך בנוי. השילוב בין החיזוק המקדים, מיץ התפוחים, ההימנעות משמן במשך 3 ימים, המלח האנגלי והכמות הגדולה של השמן בסוף הוא שילוב מנצח שבזכותו האבנים יוצאות בלי להיתקע.
הניתוח הזה מאוד נפוץ ונחשב לא מסוכן, לכן, לשיטתם, אם צריך אז עדיף לעבור אותו. לדאבוננו הכרנו אנשים שלא התעוררו גם מהניתוחים הכי פשוטים. לזכרם אני אעשה ככל שביכולתי לעזור לאנשים להימנע מכל ניתוח בהרדמה מלאה אם אינו מציל חיים באופן מיידי.
ואולי יש להם סיבות נוספות...
אבל כל אלה גם יחד אינם מהווים סיבה מספקת עבור מי שרוצה לשמור על האיברים שנולד איתם ולהרוויח בריאות.